תתפלאו לשמוע – ליותר אנשים ממה שחשבתם אכפת ממשבר האקלים!
הציבור מאמין כי מספר האנשים שחושבים שיש לפעול בנושא האקלים הוא נמוך, אך המציאות היא שרוב האנשים במדינות העולם דווקא כן תומכים בפעולה בנושא האקלים. האם זה נכון גם לגבי ישראל? פה התמונה כבר יותר מורכבת...
ו-72% תומכים במעבר למדיניות אקלים שתוביל לצמצום פליטות גזי החממה כגון מס פחמן, תמיכה במעבר לאנרגיות מתחדשות, הרחבת התחבורה הציבורית ועוד!
מסביב לעולם, אנשים שונים בעלי דעות והשקפות שונות שבעצמם תומכים ברובם בצורך לפעול למען הנושא, נוטים להעריך בחסר את מידת התמיכה של שאר הציבור בפעולות למיתון שינויי האקלים.
הפער הזה, בין המציאות בה אנחנו רואים תמיכה נרחבת בצורך בפעולה ברמה ההצהרתית-האישית ובין האופן שבו אותו אדם מעריך בחסר את מידת התמיכה של שאר הציבור – חשוב ביותר. ככל שנאמין כי אחרים גם רוצים לפעול לשינוי – זה יגביר את מידת העשייה בכיוון הנכון. היה ומקבלי החלטות וקובעי המדיניות במגזר הפרטי והציבורי ייווכחו לדעת כי הציבור ברובו מבין את גודל השעה ורוצה שיתבצעו פעולות כדי למתן את שינויי האקלים – כך גם הם יבינו שהם חייבים לפעול אחרת ולתת מענה לרחשי הציבור.
מצד שני, ככל שהפער הזה בין המציאות לתפיסת המציאות גדל, וחלקנו בטוחים שנושא האקלים לא נתפס כחשוב מספיק בעיני אחרים, או שהם לא חושבים שיש לפעול בנושא – הדבר עלול להביא לתחושת חוסר אונים ואף לשיתוק. הרי אם אין לנו תמיכה רחבה, אולי המאבק נועד לכישלון מראש ועדיף לוותר מלכתחילה.
החדשות הטובות? ישנה הבנה של גודל השעה ותמיכה ציבורית גלובלית בפעולה למיתון שינויי האקלים!
במחקר שפורסם, בכל אחת ממדינות העולם שנסקרו, 63 במספר, מתוך 59,000 משתתפים, רובם המוחלט (86%) מודאגים משינויי האקלים ותומכים במדיניות שתקדם פעולות להתמודדות עם המשבר. המשתתפים בסקר נשאלו 4 שאלות ונתבקשו לדרג מ-0 עד 100 את מידת הסכמתם עם ההיגדים הבאים:
- אנחנו מוכרחים לפעול על מנת להימנע מקטסטרופה ברמת גלובלית
- בני האדם הם אלה שגרמו לשינויי האקלים
- שינויי האקלים הם איום רציני לאנושות
- שינויי האקלים הם מצב חירום
המדינה שקיבלה את הציונים הגבוהים ביותר לשאלות הללו היא הפיליפינים עם ציון של 97%, אחריה מדינות כמו פורטוגל, אוגנדה, גאנה, טנזניה, ברזיל, צ'ילה ועוד. סה"כ מתוך 63 מדינות שנסקרו, 20 מדינות נתנו ציון של למעלה מ-90%.
החדשות הלא מי יודע מה? ישראל דווקא במקום אחרון...
את המקום האחרון במדרג הזה תופסת ישראל, עם 73% בלבד. אמנם זה עדיין מעיד על הסכמה רחבה בקרב הציבור, אך ניכר שלעומת שאר 62 המדינות, משום מה במדינתנו תפיסת מצב החירום של נושא שינויי האקלים עדיין לא מספיק נוכחת, וזה למרות שהמדינה שלנו נמצאת באזור שמתחמם בקצב כפול מהקצב העולמי ושינויי האקלים כבר ניכרים כאן היטב. נראה, אם כך, שיש לנו עוד לא מעט עבודה לעשות מבחינת העלאת המודעות בציבור לנושא, והדיפת הטעיות של מי שמכחיש את החומרה של שינויי האקלים.
הנסקרים נשאלו גם על מידת תמיכתם במדיניות אקלים, כזו שתוביל לצמצום פליטות גזי החממה, כגון מס פחמן על פליטות גזי חממה, תמיכה במעבר לאנרגיות מתחדשות, הרחבת התחבורה הציבורית, עידוד מעבר לרכבים חשמליים, הגנה על יערות ועוד. כאן אחוז ההסכמה נמוך יותר ועומד בממוצע עולמי של 72%, אך אפילו במדינה בעלת שיעור התמיכה הנמוך ביותר (יפן – 59%) עדיין מדובר ברוב הציבור שכן תומך במדיניות אקלים. גם פה, ישראל ממוקמת במקום ה-51 מתוך 63 המדינות שנסקרו עם שיעור תמיכה של 68% במדיניות אקלים להפחתת פליטות.
מחקר נוסף שפורסם סקר 130,000 נשאלים מ-125 מדינות לגבי הרצון בפעולה בנושא משבר האקלים. גם במחקר הזה ניכרת תמיכה מקיר לקיר – 89% ציינו שהם היו רוצים לראות יותר פעולות ברמה הממשלתית בנושא האקלים (90% בישראל), 86% חושבים ש"עלינו לנסות להאבק למניעת ההתחממות הגלובלית" ו-69% אף ציינו שיסכימו להשקיע 1% מההכנסה שלהם לטובת ההתמודדות עם משבר האקלים.
מעניין לראות כי אוכלוסיות במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית הן דווקא אלו שהיו יותר מוכנות לתרום מכספן לטובת הנושא. סביר להניח שזה קשור למידת השפעות השלכות שינויי האקלים באותן מדינות מלכתחילה – במקרים רבים דווקא המדינות הנמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך, הן גם החשופות והפגיעות ביותר לשינויי האקלים מלכתחילה ובנוסף, הן בעלות קושי הגדול יותר להיערך ולהתמודד איתן בשל מיעוט האמצעים.
מה שכן, הציבור סבור (שלא בצדק) שלשאר דווקא פחות אכפת.
זוכרים את אותם 69% שאמרו שיהיו מוכנים להשקיע 1% מהכנסתם לטובת התמודדות עם משבר האקלים? אותם נסקרים נשאלו כמה אחוז מהאוכלוסיה בארצם ישיבו שיהיו מוכנים לעשות זאת גם כן. הממוצע בעולם עמד על 43% בלבד. כלומר, בעוד שרובנו מוכנים לפעול בנושא האקלים, גם אם זה אומר להשקיע בכך גם חלק מההכנסה שלנו – אנחנו לא מאמינים שזו הדעה הרווחת ושהרוב יעשו כמונו.
ואם נחזור למדינתנו, שוב החדשות לא משהו.. פה אנחנו במקום השני מהסוף, כשרק מצרים עוקפת אותנו ונמצאת במקום האחרון בשאלה הזו: חלקם של הנשאלים בישראל שהצהירו כי היו מוכנים לתרום 1% מהכנסותיהם לטובת התמודדות עם משבר האקלים עומד על 37% (מצרים 30.5%), אך גרוע הרבה יותר מזה – כאשר נשאלו אותם הנסקרים מה לדעתם יהיה שיעור האוכלוסייה שיסכימו לשלם את אותם 1% לטובת הנושא – תפיסת הציבור היא שבישראל רק 19.5% יסכימו להשקיע כסף בנושא וזהו הנתון הנמוך ביותר מכלל 125 המדינות שנסקרו.
מה זה אומר עלינו שאנחנו גם לא מוכנים להשקיע בנושא ברמה ההצהרתית-האישית וגם חושבים שרק אחוז נמוך כל כך בציבור הישראלי יסכימו להשקיע לטובת עתיד טוב יותר? זו שאלה ששווה להתעמק בה.
כמובן, עלינו לקחת בזהירות הצהרות לגבי מוכנות לשלם על פעילות, שכן הפער בין הצהרות לבין תשלום בפועל עלול להיות גדול מאוד. עם זאת הפער הזה לא זר בתחום האקלים: מחקר אחר שבוצע בקרב אמריקאים מציג כי בין 80-90% מהנשאלים מעריכים בחסר את מידת התמיכה הציבורית בפעילויות לטובת התמודדות עם משבר האקלים – ובפער גדול: בעוד שהאוכלוסיה תומכת בפעולות בנושא בשיעור של 66%-80%, תפיסת הציבור היא שמידת התמיכה הציבורית תהיה נמוכה הרבה יותר ועומדת על 37%-43% בלבד, כמעט מחצית! מחקרים נוספים מצאו פערים כאלה גם בקרב אוכלוסיות נוספות בארה"ב ובסין.
יש הסבר לפערים הללו?
פערים מסוג זה הם די שכיחים ולאו דווקא רק בנושא משבר האקלים. מחקרים אחרים שבוצעו בנושא מידת האושר למשל, מציגים גם הם הערכת חסר בין התפיסה לבין מה שמדווח בפועל. הפער הזה עשוי להיות מוסבר בחלקו ע"י העובדה שאנשים נוטים להציג עמדה חיובית כלפי עצמם, אך שלילית יותר כאשר מדובר בעמדות של אחרים. אם מסתכלים ספציפית על נושא משבר האקלים, יכול להיות שיש לנו נטיה להיות אופטימיים יותר לגבי היכולת שלנו להסתמך על ראיות ולראות עצמנו ככאלה שרוצים לקדם מדיניות שתשמור עלינו ועל הדורות הבאים, אך פסימיים לגבי היכולת של אחרים להבין זאת ולעשות כן.
ישנם הסברים נוספים אפשריים לפער הזה. רשתות חברתיות למשל משחקות תפקיד חשוב, שכן דעות קיצוניות נוטות לקבל במה משמעותית יותר מבחינת החשיפה שלהן יחסית למשקלן האמיתי בחברה, וזה גורם לנו לחשוב בטעות שהדעה הקיצונית היא הדעה הרווחת.
גם לתקשורת המסורתית יש משקל בנושא זה. מתוך רצון להיות הוגנים ולהציג את שני צידי המתרס, לא פעם התקשורת המסורתית מבקשת להראות את שני צידי המטבע, ולמרות ש-99% מהמדענים מסכימים על נושא האקלים ועל מעורבותו של האדם כזה שפעולותיו הביאו למשבר – עדיין, לעיתים קרובות, התקשורת תביא את הקול הנגדי ותציג את הדעות באופן שמייצר מצג לא נכון, כאילו ישנו מאזן כוחות בין אלו שמבקשים לקדם פעולות להפחתת פליטות ולהתמודדות עם שינויי האקלים אל מול אלה שטוענים שאין כל סיבה לעשות זאת. המצג הזה, של אחד שתומך מול אחד שמתנגד, מייצר אשליה של 50%-50% בדעות, בזמן שהמצב בקרב הקהילה המדעית רחוק מלהיות כזה.
לסיכום, חשוב שנדע שישנה תמיכה ציבורית עולמית נרחבת בפעולות למיתון שינויי האקלים וכי רוב הציבור מבין את גודל השעה העומדת לפנינו. מה שכן, נראה שבישראל הנושא עוד לא מספיק נוכח ויש לנו עוד עבודה לעשות כדי להעלות את המודעות לחשיבות הנושא, הן לפעולות למיתון שינויי האקלים (הפחתת פליטות גזי חממה) והן בפעולות להיערכות לשינויי האקלים.
לקריאה נוספת והתעמקות בנתונים, הכנסו לכתבה המקורית באתר Our World on Data
מעוניינים.ות לשמוע כיצד ניתן לפעול בנושא? הצטרפו לניוזלטר של 'מיזם האקלים' של אוניברסיטת תל אביב וקחו חלק בפעילות שלנו בהתמודדות עם משבר האקלים.
המאמר תורגם ונוספו לו נתונים ופרשנויות ע"י ג'ודי לקס, רכזת התוכנית להתמודדות עם שינויי האקלים באוניברסיטת ת"א
ידיעות נוספות בנושא
