שינוי אקלים כבר כאן. מה האקדמיה יכולה ואמורה לעשות?

מאת: ד"ר שולה גולדן

כגופים שמהותם העיקרית היא ייצור ושיתוף של ידע עדכני, למוסדות להשכלה גבוהה יש פוטנציאל – ואף יש שיאמרו, אחריות עצומה – לתרום למאמצים להתמודדות עם משבר האקלים. ואכן, יותר ויותר מוסדות נוקטים בפעולה בנושא.

רק באוניברסיטת תל אביב, בשנים האחרונות, חלה עלייה במספר הקורסים ותוכניות הלימוד המוקדשות לשינוי האקלים, נערכים אירועים ציבוריים בנושא, ומבוצעים שינויים מהותיים בקמפוס לטובת הפחתת פליטות גזי חממה. ראוי לציין גם כי חוקרים מתחומים מגוונים בוחנים מגמות הקשורות לשינוי האקלים – לא רק במדעי הטבע ומדעי כדור הארץ, אלא גם במדעי הרוח, פסיכולוגיה, חינוך ועוד. מגמות אלו מורגשות באוניברסיטאות ובמכללות מסביב לעולם, ומדגישות את הפוטנציאל של מוסדות האקדמיה לקדם ידע וגם להשפיע על פתרונות יישומיים למשבר האקלים.

המאמצים לתרום להתמודדות עם משבר האקלים הם חלק ממגמה רחבה יותר בעולם האקדמיה – חיזוק הדגש על האחריות וההשפעה החברתית של המוסד, מה שמכונה לעיתים "המשימה השלישית", הכוללת הפצת ידע, תמיכה בחדשנות ומתן מענה לבעיות חברתיות. בניגוד למחקר והוראה, המשימות המסורתיות יותר של האקדמיה, "המשימה השלישית" קשה יותר להגדרה ומעלה שאלות רבות: עד כמה המוסד צריך לקחת אחריות על סוגיות חברתיות, מקומיות או עולמיות? מה קורה כאשר יש מתח בין קידום עשייה ציבורית לבין המודל הכלכלי של המוסד (למשל, כשיש קריאה להסטת השקעות), או בין הרצון להביא ליותר השפעה של המחקר לבין שמירה על עצמאות אקדמית?

גם יישום המשימה השלישית מאתגר, שכן הוא דורש תיווך בין מחקר אקדמי, המתאפיין לא אחת בעבודה חד-דיסציפלינרית ובשפה מחקרית, לבין מידע שיהיה מכוון למקבלי החלטות ולתוצרים מעשיים. העשייה האקדמית בתחום שינוי האקלים מעוררת דיון בנוגע להקצאת משאבים, לאפקטיביות של פעולות שונות, ולהגדרת יעדים ראויים – הן של חוקרים בודדים והן של המוסדות עצמם.

על רקע הפעילות הגוברת בתחום והפוטנציאל הרחב שטמון במוסדות האקדמיה, עולה הצורך בשיתוף ידע ובדיון על מגמות חדשות. בתגובה, מיזם האקלים יחד עם שותפים ממרכז האקלים של אוניברסיטת קיימברידג', פיתחו מודל לשיתוף תובנות ולליווי מוסדות אקדמיים באבולוציה האקלימית שלהם.

במרץ האחרון התקיימה באוניברסיטת קיימברידג' סדנה בנושא "תפקיד האקדמיה בשינוי האקלים", בהשתתפות כ-25 נציגים מאוניברסיטאות בישראל, בריטניה, צרפת, איטליה וצפון אמריקה. הסדנה אורגנה על ידי פרופ' קולין פרייס וד"ר שולה גולדן ממיזם האקלים וד"ר מיכל לינדר-זרנקין מבית הספר הבינלאומי ע"ש לואי באוניברסיטת תל אביב, יחד עם שותפים מאוניברסיטת קיימברידג'. היא נתמכה על ידי מענק מהמועצה הבריטית.

המשתתפו בסדנה חוקרים אקדמיים המובילים תחומי קיימות ואקלים במוסדותיהם, וכן אנשי מקצוע מההשכלה הגבוהה העוסקים בהובלת יוזמות ומכונים אקדמיים. בין המשתתפים מאוניברסיטת תל אביב נמנו ראש בית הספר החדש לסביבה, פרופ' נגה קרונפלד-שור; פרופ' מרסלו שטרנברג, מייסד היוזמה לניוטרליות פחמנית בקמפוס; וראש התוכנית לתואר שני בהיבטי חברה ומדיניות של שינוי האקלים, פרופ' דני רבינוביץ'.

במהלך הסדנה הוצג מודל המציג פעולות מוסדות אקדמיים בתחום האקלים בארבעה תחומים: מחקר, הוראה, מעורבות ציבורית ותפעול הקמפוס. המשתתפים דנו בשימוש במודל למיפוי פעילות המוסדות והקשר עם יעדיהם האסטרטגיים, ולזיהוי סינרגיות בין תחומים שונים (למשל, שימוש בקמפוס כמעבדת ניסוי ולימוד, או שילוב תוכניות הוראה עם תרומה לקהילה כגון קליניקה). המודל יוצר גם שפה משותפת לשיתוף דוגמאות מוצלחות בין מוסדות שונים.

פרופ' קולין פרייס, ראש מיזם האקלים, מרצה במסגרת הסדנה בקיימברידג' צילום: מיכל לינדר-זרנקין.

במהלך הסדנה חלקו המשתתפים תובנות מפרויקטים חדשניים במוסדותיהם, דנו בתפקיד האידיאלי של האקדמיה בנושא שינוי האקלים, וזיהו חסמים משותפים המעכבים פעולה שאפתנית יותר. בין התובנות המרכזיות שעלו: הצורך להשפיע לא רק מחוץ לקמפוס אלא גם בתוכו, על מנת לגבש מחויבות מוסדית לאורך זמן; והצורך להגדיר את האופן שבו חוקרים יכולים להיות מובילי שינוי על בסיס מחקריהם המדעיים.

המשכו של פרויקט "תפקיד האקדמיה בשינוי האקלים" יכלול מפגשים נוספים בישראל ופרסומים סביב המודל. מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחר עדכונים נוספים.

עדיין לא הצטרפתם/ן לרשימת התפוצה של ניוזלטר מיזם האקלים? מוזמנים/ות להצטרף כאן