נשבר לנו (השיא)!

שנת 2024 היתה השנה החמה ביותר בהיסטוריה. 

שוב.

כלומר, שנת 2023 היתה השנה החמה ביותר לפניה, ולפני כן זו היתה שנת 2020, ולפני כן זה קרה בשנת 2016... בעשור האחרון נשבר השיא הזה שוב ושוב. למעשה, אם אתם, ילדיכם או הנכדים שלכם מתחת לגיל 20 – כל השנים מיום בו הגיחו לעולם – היו השנים החמות ביותר שתועדו בהיסטוריה. 

אך כעת הגיעה ההכרזה הרשמית – השנה החולפת, 2024, היתה החמה ביותר. 

מצד אחד אירועי הקיצון הולכים ומתעצמים ואנחנו כבר ממש רואים את השלכות שינויי האקלים מתרחשים לנגד עינינו – שריפות בקליפורניה, שיטפונות בספרד, סופות קטלניות במוזמביק וגלי קור אימתניים בארה"ב.

אך מצד שני, ישנה הבנה של גודל המשבר, לפחות בחלק מהמגזרים - ונכתבות תכניות שאפתיות למיטיגציה (צמצום פליטות גזי החממה) ואדפטציה (הסתגלות והיערכות להשלכות שינויי האקלים).

מה המשמעות לכך ששיאי הטמפרטורה נשברים שוב ושוב? האם זה אומר שהכל אבוד? האם יש עדיין מה לעשות? מה חלקה של הטכנולוגיה בפתרון ומה חלקם של אזרחי העולם?

ולבסוף, מהו הלך הרוח של המומחים בקמפוס – יותר פסימי או יותר אופטימי?

לאור שבירת שיא הטמפרטורות, אנחנו רוצים להציג כמה מהנתונים המעודכנים ביותר ולשמוע גם את דעתם של שני מומחים מתחום – פרופ' קולין פרייס מביה"ס לסביבה ולמדעי כדור הארץ, ראש 'מיזם האקלים' של האוניברסיטה, ופרופ' רות רונן מהפקולטה למדעי הרוח, יוזמת הקורס "משבר האקלים וקיימות: מבט רב-תחומי", על מנת לשמוע מהם מה המשמעות מבחינתם, מהן ההשלכות מפניהן הם חוששים במיוחד, והאם יש בכל זאת סיבות לאופטימיות. 

אז הטמפרטורות עולות, את זה כבר אמרנו. 

אנחנו מקפידים לומר שעלינו לשמור על רף התחממות נמוך יותר מ-1.5 מעלות צלסיוס, אחרת ניאלץ להתמודד עם השלכות הרסניות לגבי המערכות האקולוגיות, הכלכליות והחברתיות בכדור הארץ.

אבל מיולי 2023 ועד יוני 2024, בכל אחד מהחודשים בשנה הזו עברנו את רף ה-1.5 מעלות צלסיוס, האם זה אומר שכבר הגענו לרף ממנו רצינו להימנע?

כן ולא.

לא, כי כאשר מדברים על אקלים ועל טמפרטורה ממוצעת, אנחנו אף פעם לא מסתכלים על שנה אחת בלבד.  אקלים הוא תיאור המתייחס לממוצע של 20-30 שנים, טווח הזמן שבדרך כלל מספק כדי להגדיר אקלים. 

וכן, כי אנחנו לגמרי בדרך לשם. אם נמשיך להתחמם באופן מואץ אנחנו צפויים להגיע לשלב בו נחצה את הסף הזה בשנים הראשות של העשור הבא, קצת אחרי השנה 2030.

^{ממוצע אנומליית הטמפרטורות (הטמפרטורה יחסית לממוצע התקופה הטרום-תעשייתית -השנים 1850-1900) בין יולי 2023 ליוני 2024 יחסית לטמפרטורות בעשורים שקדמו להם. מקור: C3S / ECMWF}

אם יש שנים חמות יותר ושנים קרות יותר, זה לא יתאזן?

כשמסתכלים על ההתפלגות של ממוצעי הטמפרטורות הגלובליות יחסית לממוצע הטמפרטורות לפני המהפכה התעשייתית (לפני כ-200 שנה, מאז החלה האנושות לשרוף דלקי מאובנים – נפט, פחם וגז טבעי בקצב הולך וגובר ולהעלות את ריכוז גזי החממה באטמוספרה), רואים שבעבר היו לנו ימים חמים וימים קרים יחסית לממוצע.

עם זאת, החל משנות ה-80 כבר ממש ניתן לראות הסטה של כל התפלגות הממוצעים, כך שכעת ממוצעי הטמפרטורות, אפילו בימים הקרים ביותר שאנחנו חווים, הם מה שבעבר היו הימים החמים הקיצוניים ביותר בממוצע בכדור הארץ.

בנוסף, התפלגות הטמפרטורות מקבלת צורה יותר ויותר מחודדת – כך שגם ממוצעי הטמפרטורות משתנים אך גם ההתפלגות בין ימים חמים יותר לקרים יותר משתנה, ויש יותר ויותר ימים חמים ופחות ופחות ימים קרים.

בקיצור, מתחממים ובקצב הולך וגובר.
 

^{גרף התפלגות הטמפרטורות הממוצעות בכדור הארץ יסית לתקופה הטרום-תעשייתית. מקור: ERAS, C3S/ECMWF}

"כשאנחנו חולים, כל עלייה של אפילו חצי מעלה בטמפרטורת הגוף היא משמעותית ומשפיעה על התסמינים שלך, על מצב הרוח ועל היכולת להתמודד עם המחלה. הטמפרטורות העולמיות הגוברות הן כמו מחלה שכדור הארץ חווה כרגע והתסמינים הם דפוסי מזג אוויר קיצוניים שמשתנים וגוברים מסביב לעולם... והם יהפכו הרסניים יותר"

אז כן, יש סיבה לדאגה.

בשלב הזה טוב לשוחח עם מומחים בתחום כדי לשמוע האם הם מוטרדים מהמצב גם כן:

"הדבר המרכזי שמטריד אותי לאור שבירת השיא החדש", מספרת פרופ' רות רונן, "הוא המרחק בין מה שהמדע יודע אודות הסיבות להתחממות והתחזיות המדעיות לגבי העתיד לבוא לבין מה שהציבור מפנים בקשר לזה. למרות שלמשבר האקלים נוכחות ממשית בחיים של כולם, המדע העוסק במשבר נותר ״מדע של מומחים״ ולמשבר הממשי והמסוכן ביותר בתולדות האנושות יש נוכחות מצומצמת בשיח הציבורי."  

^{פרופ' רות רונן, החוג לפילוסופיה, הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב}

"הדאגה הגדולה ביותר שלי", משתף פרופ' קולין פרייס, "נוגעת ל"נקודות האל-חזור" (Tipping Points). ככל שהטמפרטורות עולות, אנחנו מתקרבים לספים, שהיה ונעבור אותם, אולי לא נוכל לתקן חזרה.

עליית מפלס הים בשל הפשרת הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה היא דוגמה מצויינת – יהיה כמעט בלתי אפשרי להוריד חזרה את מפלס הים. תהליך הצטברות הקרח מחדש לוקח עשרות אלפי שנים ואנחנו חוזים בהפשרה שלקחה כמה עשרות שנים בלבד. ברגע שערי החוף יוצפו, ניאלץ או להסתגל ולבנות הגנות וסכרים או לעקור ולעבור למקום גבוה יותר והמשמעות היא הגירה משמעותית.

נקודת אל-חזור נוספת היא הפשרת האדמות הקפואות בקווי הרוחב הגבוהים – סיביר, קנדה, אלסקה – האדמה שם מכילה כמויות גדולות של חומר אורגני והפשרת הקרקע עלולה להביא לפליטה מוגברת מאוד של גזי חממה, כמו מתאן, גז חממה עוצמתי במיוחד. את תוספת גזי החממה הללו יהיה קשה מאוד (ויקר) לסלק מהאטמוספירה והם עלולים להביא להתחממות מואצת."

^{פרופ' קולין פרייס, ביה"ס לסביבה ולמדעי כדוה"א, הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב}

מה לדעתכם חשוב שהציבור יבין כשעוד שיא טמפרטורות נשבר?

"חשוב שהציבור יבין מה המשמעות של עלייה מתמדת כזו בטמפרטורה הממוצעת מבחינת תנאי הקיום לגוף האנושי ולמרקם החברתי בכלל. למשל, מה קורה לגוף בטמפרטורות גבוהות, ואיך חום משפיע על התנהגות, יחסי אנוש וכיוצ״ב." מציינת פרופ' רות רונן. "חשוב שהציבור יבין את מגבלות הטכנולוגיה בהגנה על האדם מפני התחממות קיצונית.

במציאות הנוכחית מדוּוָחים חידושים טכנולוגיים כאילו מדובר בפתרונות להתחממות, ודיווחים אלה פוגשים את הנטייה האנושית להאמין שלטכנולוגיה היכולת להציע פתרונות פלא. חשוב שנבין שהטכנולוגיה לא תוכל לווסת את הטמפרטורה ללא גבול, ובנוסף הפתרונות שמוצעים, גם אם יתממשו, הם חלקיים וזמניים.

"את עליית הטמפרטורות בכדור הארץ אני אוהב להשוות לעליית הטמפרטורות של אדם שחוטף צינון או שפעת", מסביר פרופ' פרייס. "כשאנחנו חולים, כל עלייה של אפילו חצי מעלה בטמפרטורת הגוף היא משמעותית ומשפיעה על התסמינים שלך, על מצב הרוח ועל היכולת להתמודד עם המחלה. הטמפרטורות העולמיות הגוברות הן כמו מחלה שכדור הארץ חווה כרגע והתסמינים הם דפוסי מזג אוויר קיצוניים שמשתנים וגוברים מסביב לעולם. על כל עלייה של שבריר המעלה נראה יותר אסונות טבע אקלימיים (שטפונות, שריפות, גלי חום, הוריקנים וכדומה) והם יהפכו הרסניים יותר. כדור הארץ מעלה חום והגיע לשיאו בשנת 2024".

"בעיני אתגר עיקרי שלא חווינו באותן עוצמות בעבר הוא ההכחשה", מציינת פרופ' רות רונן. "בעוד בתקופת הקורונה העולם התמודד עם קבוצת מיעוט של מכחישים, לגבי המשבר האקלימי וההתחממות הגלובלית, ההכחשה הפכה להיות בון טון פוליטי שיש לו השפעה מכרעת.

למרות שהמדע האקלימי מבוסס וודאי מאי פעם, בלי התמודדות עם האתגר של ההכחשה ושל הפוליטיזציה של הידע המדעי, המדע ימשיך להיות מבודד מן הזירה הציבורית. ישנו שינוי פרדוקסלי לגבי המודעות למשבר בציבור – מצד אחד, ישנה הכרה רחבה יותר בציבור לגבי עצם קיומו של המשבר (אולי כי המציאות טופחת על פנינו). אך מהצד השני, ישנה התעלמות גוברת מן המשמעות של המשבר ומן הצורך לנקוט באמצעים דרסטיים כדי לעצור/לרסן את ההתחממות אליה המשבר מוביל. בישראל הדבר בולט במיוחד אבל בוודאי גם במקומות אחרים. 

שניכם מציגים כאן תמונה לא פשוטה. לפעמים השיח על משבר האקלים גורם לתחושה שהכל אבוד ושאולי אין מה לעשות, אך אנחנו נרצה לסיים את הכתבה עם מסר חיובי ובעיקר קריאת כיוון. 

מהם לדעתכם שלושת הדברים הכי חשובים שעלינו לדעת או לקדם בנושא?

"חינוך, חינוך, ושוב חינוך!", קובעת פרופ' רות רונן. "החינוך צריך להתרכז במפגש של בני אדם – מילדי הגן ועד סטודנטים באוניברסיטאות – עם מעגל ״החיים״ של תוצרי התעשייה, גידולים חקלאיים ומשאבי הטבע. באיזה תנאים גידלו את העגבנייה בסלט שלנו, מה התולדות של חקלאות מתועשת, איך הגידול שלה קשור להתחממות; מה נדרש כדי שזרם מים יצא מן הברז במטבח שלנו ומהי מידת הביטחון שהברז לא ייבש בעתיד; בכמה פליטות ״עולה״ כל שימוש בענן או בתוכנת AI ומה ההשפעה של זה על ההתחממות. באמצעות החינוך צריך להיאבק באופנים המנותקים ונטולי ההקשר בהם בני האדם צורכים ומנצלים את הסביבה."

"דבר נוסף שחשוב בעיני הוא ליצור שינוי תודעתי אצל מדענים ביחס לתפקידם החברתי בעת הזו. מדענים בדרך כלל מחכים שיזמינו אותם לכינוס או דיון מזדמנים לרגל וועידת אקלים או שבירת שיא אקלימי כלשהו. הם לא מצליחים להעביר את מידת הדחיפות שעומדת כאן על הפרק. מדענים מחווים דעה על ההתרחשות מנקודת המבט הבלתי מעורבת של המדע. אבל חייבים להיות מדענים שמוכנים להתגייס באופן אקטיביסטי ממש כמו שקבוצת משפטנים התגייסה כדי להסביר את המשמעות של המשבר החוקתי והמהפכה המשטרית לציבור. זה מחייב שינוי אצל מדענים, או לפחות חלקם, שיכולים ומוכנים לשנות את צורת המעורבות שלהם בשיח הציבורי."

"ראשית עלינו לשנות את האופן בו אנחנו משתמשים באנרגיה", טוען פרופ' קולין פרייס. "אנו צורכים כמויות גדולות של אנרגיה לבתים שלנו, לתחבורה, לתעשיה וכו' ונשענים ברובה המכריע על אנרגיה שמגיעה משריפת דלקי מאובנים, שגורמת לפליטות גזי חממה לאטמוספירה ומביאה לחימום מוגבר של כדור הארץ. אנו זקוקים לשינוי ומעבר מגזר האנרגיה מדלקי מאובנים לאנרגיות ממקורות מתחדשים (שמש, רוח), דלקים סינתטיים (כמו מימן) ואפילו אנרגיה גרעינית. אם אנחנו רוצים למנוע סיכונים מיותרים, אנחנו חייבים להשלים את המהלך לפני 2050 וככל שנמתין יותר – כך יהיה לנו קשה יותר. הטכנולוגיות כבר זמינות, המעבר תלוי בעיקר ביכולת פוליטית ולא ביכולת טכנולוגית."

"הדבר השני הוא שעלינו לבחון מחדש את האופן שבו אנחנו מייצרים מזון ל-8 מיליארד תושבי כדור הארץ. חקלאות וייצור מזון אחראים לפליטות משמעותיות של גזי חממה ועלינו לפתח דרכים לצמצם את הפליטות במגזר הזה. אחת הדרכים היא מעבר לתזונה המתבססת על חלבונים מן הצומח ולא מתעשיית החי (ובעיקר צמצום תעשיית הבקר). שינוי הדיאטה הפלנטרית יהיה בריא גם לנו וגם לכדור הארץ."

"הדבר האחרון הוא שעלינו להבין שלעולם לא נצליח לאפס לחלוטין את הפליטות שלנו אבל נוכל להגיע למה שנקרא "נטו-אפס פליטות" – המצב בו תוספת גזי החממה שנפלטת מתקזזת עם זו הנקלטת בחזרה ולכן לא מעלה את ריכוז גזי החממה. לשם כך עלינו להמשיך ולפתח טכנולוגיות ופתרונות ללכידת גזי חממה מהאטמוספרה באופן משמעותי. זה מצריך מחקר והשקעות על מנת לקדם את הטכנולוגיות הללו ולהפחית את העלויות שלהן."

כתבה: ג'ודי לקס, רכזת 'מיזם האקלים' של אוניברסיטת תל אביב
 

הצטרפו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת הניוזלטר ישירות למייל >>