איך משנים מציאות אקלימית? בעתירה לבג"צ!

למי שלא מכיר, ספר קצת עליך ועל הקליניקה לצדק סביבתי 

הקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בעלי חיים היא חלק ממערך שלם של קליניקות בפקולטה למשפטים. זהו קורס שמשלב חלק עיוני ועבודה מעשית של סטודנטים בתחומי המשפט, במטרה לקדם נושאים חברתיים וסביבתיים. בנוסף לקידום הצעות חוק ופרסום ניירות מדיניות, אמצעי מרכזי שאנחנו עובדים איתו הוא פנייה לבתי המשפט. ישנן עתירות נגד המדינה, אם המדינה לא עושה פעולות שאנחנו חושבים שראוי שתעשה, למשל, אם היא לא מקיימת התחייבויות בינלאומיות או מבצעת דברים שלדעתנו הם לא חוקיים או לא חוקתיים, כמו פגיעה בזכויות אדם. בשנים האחרונות, לאור ההשפעה המרכזית של תאגידים על הסביבה, הבנו שצריך להרחיב את הפעולה שלנו גם מול תאגידים. מולם אנחנו מגישים תביעות אזרחיות, למשל על פיצוי לנזקי גוף כתוצאה מזיהום אוויר. 

אני הצטרפתי למערך הקליניקה לפני עשר שנים, אחרי שעבדתי בתחום גם במוסד אחר. במקור אני בא מרקע של תכנון ערים וצדק חברתי ועם השנים נכנסתי יותר לתחום של סביבה ומשפט. הקליניקה התרחבה בשנים האחרונות לתחום של הגנה על בעלי חיים, מתוך תפיסה אקולוגית שאם רוצים לפעול לשימור על הטבע יש לפעול גם להגנה על בעלי חיים. בתחום הזה מטפל עו"ד אמנון קרן, ואנחנו משלבים את התחומים, לדוגמה בנושא האקלים.

מהי"עתירת אקלים" ומה הביא אתכם לנושא? 

למי שעוסקים בסביבה, ברור לנו שהנושא של אקלים הוא הנושא הכי חם, תרתי משמע. אנחנו עוקבים אחרי תביעות אקלים ברחבי העולם כאשר הוגשו כבר אלפי תביעות בתחומים שונים – דרישות מהמדינה לפעול להפחתת גזי חממה, תביעות נגד תאגידים  להפחתת גזי חממה ואפילו לפיצויים בעקבות נזקים שכבר קרו. לדוגמה, איכר פרואני שתבע את חברת החשמל הגרמנית על זה שקרחון שנמס הציף את הכפר. 

זהו תהליך, ישנם מעט מאוד תיקים שהצליחו אבל חלקם אפילו הצליחו מאוד. למשל תביעה גדולה מאוד נגד חברת "של", חברת הדלקים, על כך שיפעלו להפחתת גזי חממה. זו חברה שהמוצרים שהיא מוכרת, מבחינת פליטות גזי חממה, שוות ערך לפליטות של כמה מדינות גדולות ביחד. זאת תביעה תקדימית שהוגשה בהולנד, לחברת האם של "של" שיש תחתיה מאות או אלפי חברות. התביעה  כעת תחת ערעור אבל בהכרעה הראשונה בית המשפט קבע שהם צריכים להפחית את פליטות גזי החממה שלהם ב-45% עד 2030.

הזירה המשפטית נהפכה להיות זירה מאוד מרכזית במאבק בפליטות גזי חממה ברחבי העולם. בניגוד לפוליטיקאים, שבמקרים רבים הראייה שלהם היא לטווח הקצר עד מערכת הבחירות הבאה, פה נדרשת פעילות שמסתכלת על הטווח הארוך וחושבת על הדורות הבאים, על אנשים שעוד לא נולדו או על מי שכבר נולד ואין לו זכויות הצבעה עדיין. אצל הפוליטיקאים, אלא אם כן הם אנשים בעלי  שיעור קומה,ראייה לטווח ארוך והבנה של מה שקורה, אנחנו לא רואים מספיק פעילות. אנחנו כן רואים את הזירה בינלאומית, שמנסה להגיע להסכמות, דוגמת הסכם פריז. זה לא שאין פעילות בכלל אבל היא מועטה מדי ומתקדמת מאוחר מדי. לפעמים פעולה דווקא דרך בית משפט, שיבחן את הנושא בעיניים מקצועיות וצריך להחליט מה לעשות, היא

אמצעי מאוד מעשי ולמרות שעתירות  לוקחות זמן, זה יכול להיות פחות זמן מהפעולות של הפוליטיקאים. למשל בישראל מנסים להעביר חוק אקלים מזה שנים רבות. כולם מדברים על זה אבל החוק לא עובר. גם ההצעות שמקודמות הן הצעות של פשרה ולא מספיק טובות לטעמי. 
לפנייה לבית משפט יש גם משמעות מבחינת השיח הציבורי. אתה יכול להעלות נושאים שאחרת לא היו נידונים. אם פונים נגד המדינה לדוגמה, אתה מחייב אותה לתת תשובות, כך שהיא היא צריכה להתכנס ולהחליט האם היא מקדמת את החקיקה או לא, איזו חקיקה תקודם וכו'. ישנם כל מיני תהליכים ברחבי העולם, כולל בהודו, הולנד וגרמניה, בהן מתנהלות תביעות מאוד משמעותיות בנושא אקלים. בכל פעם שיש תביעה כזאת במקום מסוים יש לכך השפעה על מקומות אחרים. אם אני יושב פה בישראל וקורא פסק דין בהודו, אני יכול אחר כך לפנות לבית המשפט בישראל ולהגיד "תראו את הטענה שם, היא רלוונטית גם לנו". הדוגמאות האלה אכן  שימשו אותנו כשפנינו אנחנו  לבית המשפט. 

איך נולד הרעיון לקדם עתירה כאן? 

קודם כל זה היה בעקבות הכרעות שנתקבלו, בעיקר בהולנד ובגרמניה, בדרישה מהמדינות לפעול להפחתה יותר מהירה יותר של גזי חממה. בישראל יש רק החלטות ממשלה, אך אין חקיקה בנושא כי עוד לא עבר חוק אקלים, והחלטות הממשלה וחוק האקלים המוצע קובעים שיעור הפחתה מאוד נמוך יחסית למה שנדרש ע"פ מדענים ברחבי העולם. לכן התחלנו לבחון האם ניתן ליישם את הדוגמה הבינלאומית גם בישראל: האם מבחינת חוקי היסוד יכולנו לדרוש דרישות חוקתיות? האם יש אי עמידה בחובה של המדינה כלפי האזרחים שלה? ראינו שאכן יש מקום לפעולה כזאת. 

למזלנו, יש לנו שיתוף פעולה טוב מאוד עם קבוצת בני הנוער ממחאת 'נוער למען האקלים', שפועלת עם עמותת 'מגמה ירוקה'. יחד עשינו עבודת מחקר משותפת, פנינו לממשלה וביקשנו שתתקן את דרכיה. הפנייה עברה בין משרדים וזכתה להתעלמות. לכן לא היתה לנו ברירה אלא להגיש עתירה לבית המשפט כאשר העתירה מבוססת על מחקרים בינלאומיים לגבי המצב של שינויי אקלים ברחבי העולם. אנחנו רואים שהתופעות הולכות ומחריפות, בקצב מהיר יותר  מהצפוי, ושאנו חייבים לפעול כמה שיותר מהר. הנושא של הפשרת קרחונים מואצת, האטה של זרמי האוקיינוסים שעלולה להביא להשלכות חריפות מאוד, גלי חום ועוד. פה בישראל בכל יום  אומרים בתחזית שיהיה "חם מהרגיל" אבל מה שאנחנו לא מבינים הוא ש'הרגיל' השתנה. הרגיל הוא גלי החום האלה שהם גם ארוכים יותר. גם התחזיות של השירות המטאורולוגי הישראלי צופים לנו עוד החרפה. לאנשים אולי נדמה ששלוש מעלות זה לא הרבה, אבל חשוב לזכור שמדובר על עלייה ממוצעת ולכן עלייה כזו היא  חמורה ביותר. יהיה מאוד קשה לחיות פה בתנאים האלה. 

בזמן שאנחנו כבר מרגישים את השינויים האלה וקוראים את כל הדוחות, המדינה, עוד לפני המלחמה, לא מטפלת מספיק בנושא הזה ומדשדשת. זה לא רק אני, הביקורתי מהקליניקה שאומר את זה, גם מבקר המדינה טוען כך. המדינה לא פועלת להפחית גזי חממה והיא לא נערכת לשינויי אקלים. יש כאלה שיגידו מדינת ישראל היא מדינה קטנה עם השפעה מזערית על ההתחממות הגלובלית והתשובה לזה כפולה. קודם כל, אנחנו כבר לא כל כך קטנים, מדינה של 10 מיליון אנשים, כלכלה מפותחת, שיעור גבוה של צריכת חשמל, דלק ומוצרים נוספים. בנוסף, אם כל מדינה תגיד "אנחנו קטנים", הבעיה העולמית תימשך. זה גם מה שעלה בהסכם פריז – אנחנו חייבים לפעול ברמה המקומית כדי להשפיע ברמה הגלובלית. מתוקף התפיסה הזאת הבנו שחייבים לעשות משהו והכלי שלנו הוא פנייה לבתי המשפט. יש דרכים רבות לפעול – עשייה ציבורית, מחקרים, קידום חקיקה בכנסת (גם שם היינו מעורבים בקידום חוק אחר שכרגע מונח על השולחן) אך פנייה לבית משפט מבחינתו היא יכולה להיות הדרך היעילה מתוך כלל האפשרויות. נחכה ונראה מה בית המשפט יחליט. 

מה העתירה דורשת בעצם? 

מהתבוננות בפסקי בתי המשפט בעולם, רואים שבתי המשפט נשענים על הקונצנזוס המדעי מאחר וקיים מחקר רב בנושא שינויי אקלים. אנחנו נעזרנו בממצאים של  הפנאל הבינ-ממשלתי לשינויי אקלים, ה-IPCC, שמפרסם דו"חות על בסיס חוות הדעת של מאות מדענים, וסוקר עשרות אלפי מאמרים מדעיים מרחבי העולם. בין היתר ראינו שאם רוצים למנוע עלייה בטמפרטורה הממוצעת העולמית של מעבר למעלה וחצי (יחסית לתקופה הטרום-תעשייתית) ובטח לא להגיע לעלייה של שתי מעלות, שזה הרף הסוכם עליו בהסכם פריז, אנחנו צריכים להגיע למצב שכל מדינות עולם מפחיתות פליטות גזי חממה בשיעור של כ-43% עד שנת 2030. מדינת ישראל כרגע מציעה הפחתה נמוכה בהרבה. נראה שאנחנו כבר לא נעמוד באחד וחצי מעלות, אבל אנחנו לא רוצים להגיע לרף של שתי מעלות. חשוב לדעת שלכל עלייה של עשירית המעלה יש משמעויות נרחבות - עוד השפעות על שינויי האקלים ו החרפה של אירועי קיצון. 

מאחר ומדינת ישראל לא מתכוונת להתחייב על היעד העולמי בשיעור שהוסכם, אנחנו דורשים מבית משפט שיורה למדינה להפחית גזי חממה בשיעור המקובל בעולם. מבחינה משפטית, הטענה שלנו כוללת שלושה רבדים מרכזיים: הראשון,  שהמדינה מחויבת מתוקף חוקי היסוד לשמור על הזכות לחיים והבריאות. במחקרים שהמדינה עצמה פרסמה רואים שכבר כיום גלי חום חמים וארוכים יותר פוגעים בתושבי המדינה. מחקר של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות הצביע על מאות אנשים שנפגעו בחייהם ובבריאותם כתוצאה מגלי חום מתמשכים וזהו מחקר מלפני כמה שנים. רובד שני שואל מהן החובות של המדינה כלפי הדורות הבאים. החקיקה בישראל כוללת חובות שונים, למשל ב'חוק אוויר נקי' מדובר על הצורך שלנו לפעול היום באופן שלא מכלה את המשאבים של הדורות הבאים וגם מאפשר תנאיי חיים סבירים. כפי שזה נראה כרגע, אנחנו לא דואגים לכך. לכן אנחנו חושבים שישנה חובה חוקתית של המדינה לפעול להפחתת פליטות גזי חממה כדי לדאוג למחייה של הדורות הבאים בישראל. הנקודה השלישית היא האם קיימת חובה בישראל לזכות לסביבה ראויה? זה כבר חלק מוויכוח משפטי ארוך-שנים. אנחנו טוענים שבגלל שרואים את הפגיעה החמורה שכרוכה בזכויות אדם כתוצאה משינויי אקלים, הזכות לסביבה ראויה היא אכן זכות חוקתית שיש להגן עליה. נראה אם בית משפט אכן יקבל את הטיעון הזה. אנחנו בהחלט חושבים שהגיע הזמן להכרה בזכות לסביבה ראויה בישראל כזכות חוקתית, כך שאם יהיה חוק שסותר את הזכות הזאת, בית משפט יוכל להגיד שזה חוק שאיננו חוקתי ולכן הוא מתבטל. 

העתירה הוגשה בספטמבר 2023.  בית המשפט קבע שהמדינה צריכה להגיש תגובה עד נובמבר '23. כמובן שמהר מאוד המדינה ביקשה דחייה כי פרצה המלחמה ומאז ניתנה  דחייה שוב בינואר, מרץ, ובמאי. בשלב זה כבר התנגדנו לדחיות. הצבענו על כך ששנת 2023 היתה השנה החמה בהיסטוריה ושהנושא הזה לא יכול לחכות. בפעם האחרונה בית משפט אמנם נתן ארכה אך גם קבע מועד לדיון, ל-25 לספטמבר 2024, כאשר המדינה הייתה צריכה להגיש את התגובה שלה 21 יום לפני. התגובה הוגשה ב-12.9 וכרגע הדיון נדחה לחודש ינואר.

ואתה אופטימי? 

זו החלטה לא פשוטה לבתי משפט להתערב בנושא הזה. אני מניח שהמדינה תאמר שזה עניין של מדיניות ולא של בית משפט. יש שאלות מורכבות עם השפעה על הכלכלה ועל כל המשק. לכן אנחנו לא אומרים בעתירה מה על המדינה לעשות, ואיך היא תגיע להפחתת הפליטות הנדרשות, אלא שהיא צריכה להפחית פליטות. אין לנו את הידע המקצועי וזה באמת מורכב, אבל למדינה ישנם הכלים לעשות זאת. אנחנו אומרים שהיא צריכה לעמוד בדרישות לאור העובדה שהיא  התחייבה לכך גם ברמה הבינלאומית, וזו  גם חובתה של המדינה כלפי אזרחיה. 

דבר אחר שבטח ינסו להגיד שמקדמים חוק אקלים ושצריך לראות מה אומר החוק, שאולי עוד ישתנה (כרגע מדובר על הפחתה של 27% בלבד). יכול להיות שגם בית המשפט יגיד שהעתירה מוקדמת מדי. מבחינתנו זאת טקטיקה של המדינה למשוך זמן. שנים מדברים על החוק הזה. כעת  הוא עבר קריאה ראשונה ונמצא בוועדה, הכנסת בפגרה כמה חודשים, ואין לזה סוף. לכן, עצם הגשת העתירה כבר מחייבת את המדינה לחשוב על זה, לדון ולהשיב לבית המשפט. גם כשנותנים תשובות, הן לפעמים מתחמקות או מנסות למצוא דרך למשוך זמן, אבל זה מציף את הנושא ואנחנו ממשיכים ללחוץ. 

במקביל אנחנו מנסים לחשוב אם יש עוד דרכים לפעול בנושא תביעות אקלים בישראל, למשל נגד תאגידים, שזה יותר מורכב ודורש עוד בדיקות משפטיות. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה בעולם ובישראל. למשל המשרד להגנת הסביבה מפרסם ומכמת בכסף את ההחצנות השליליות (עלויות שלא מחושבות בעלויות החברה, כמו עלות זיהום ע"י פירמה)  של פליטות גזי חממה של תאגידים גדולים בישראל כמו חברת החשמל, בתי זיקוק, קידוחי גז וכד'. העובדה שזה נקרא 'החצנה שלילית' אומר שמעבירים את העלות לציבור. העובדה שיש היום כלכלנים שיכולים לומר כמה כסף זה שווה יכולה להיות פתח לפעילות משפטית. זה לא מספיק כדי לפנות לבית משפט, אבל זה כן נותן קריאת כיוון לעלויות שהציבור נושא בהן במקום התאגידים, שבסופו של דבר הם אלה שמרוויחים מהזיהום הזה. 

דיברת על האפקטיביות של כלים משפטיים במציאות הנוכחית. אם אתה מסתכל על כל המערכת, מה היה קורה באופן אידיאלי כדי לזרז את ההתמודדות עם משבר האקלים? 

אידיאלית היו לנו ממשלות שהיו מחויבות להפחתת גזי חממה וגם להיערכות למשבר האקלים, וזה רלוונטי לא רק לממשלה הנוכחית אלא גם לקודמות. אנחנו כמעט ולא מדברים על הנושא, וככבר כן מדברים עליו, מחפשים כל מיני פתרונות טכנולוגיים, עם שיווק של יוזמות של פוד-טק וקלינ-טק. מבחינתי זה קצת לטמון את הראש באדמה. ישנם דברים בסיסיים יותר שאפשר לעשות והרבה יותר מהר: מדינת ישראל מבורכת בשמש לטובת ייצור אנרגיה סולארית מהשמש. אפשר לעשות יותר כדי לעבור לאנרגיה חלופית במקום להישען על אנרגיה מדלקי מאובנים  כמו גז טבעי. רק עכשיו אישרו את הפיתוח של עוד שדות גז לייצוא. לדעתי זה פשוט חשיבה של המאה ה-20 ולא של המאה ה-21, וזו טעות בשיקול דעת. כשהממשלה פועלת כאמור לדעתי בטעות, אז אחד המקומות שאפשר לנסות לכוון אותה הוא בתי המשפט, אבל זה לא יכול להסתיים בזה. זה חייב לבוא גם בדרישה של הציבור ובשיח על זה. בטח בשנה האחרונה השיח הסביבתי לא מקבל מספיק חשיפה וזה לא על סדר היום. יכול להיות שנבין עם הזמן שאין לנו ברירה אלא להתעסק בזב,  אני רק מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי. 

אתה יכול לספר על שיתוף הפעולה סביב העתירה? 

כאן היינו די תקדימים. היו תביעות של נוער מסביב לעולם, אבל אנחנו הוספנו גם אוכלוסייה מבוגרת. חלק מהעותרים שלנו הם בני נוער שהגישו יחד עם הסבא והסבתא שהם גם כן עותרים, בטענה שהנפגעת העיקרית מההתחממות היא האוכלוסייה המבוגרת שחשופה לסיכונים. למרות שהיינו בין הראשונים שהגישו סוג כזה של עתירה, לא מזמן התקבל פסק דין בבית הדין האירופי לזכויות אדם בעקבות תביעה של נשים מבוגרות משוויץ שטענו שגלי החום ההולכים ומחריפים פוגעים בזכויות שלהן לחיים ולבריאות. בית המשפט קיבל את התביעה שלהן. אנחנו מקווים שגם זה ישליך על התיק שלנו. 

זאת היתה חוויה לעבוד עם בני הנוער, הם מחויבים לתחום האקלים, עובדים יום ולילה בפעילות סביבתית, משתתפים בדיונים בכנסת, עושים פעילות אקטיביסטית מול פוליטיקאים, כותבים לעיתונות ומתראיינים. לרגע אתה שוכח שמדובר בבני נוער. יש להם תפיסת עולם מגובשת ונחישות, וזה קצת נותן אופטימיות לעתיד. התיק אמנם הוגש עם כמה עשרות אנשים אבל חתמו על העצומה שצירפנו כאלף איש. מאות מבני הנוער שחתמו הם קטינים וקצת מסובך שיגישו עתירות, אבל כרצון לקחת חלק בעתירה מדובר במאות בני נוער. 

מה המשמעות להליך כזה של קליניקה שיושבת בתוך אוניברסיטה? יש משהו ייחודי במה שאתם עושים?

זה היה יכול לקרות גם עם ארגונים אחרים אבל היתרון של קליניקה שאנחנו סוג של מעבדה. אנחנו לפעמים עושים תיקים משפטיים שדורשים סוג של מחקר מסוים או ניסוי וטעיה. העובדה היא שיש הרבה ארגונים סביבתיים ואף אחד מהם לא הרים את התיק הזה. יש לנו עוד שני שותפים, עו"ד יוסי וולפסון ועו"ד אסף פינק, שהם גם חלק מהתהליך וכך נוצר הקשר עם הנוער. יש ייחודיות לקליניקה שלפעמים מקדמת תיקים שהם מחוץ לשגרה. אנחנו פחות מחויבים כמו גופים אחרים להראות הצלחה כזאת או אחרת וישנו יותר חופש פעולה, וגם משאבי זמן של הסטודנטים לעשות את המחקר המקדים. 

לעבוד עם הסטודנטים זה באמת מיוחד - כוח אדם צעיר, מוכשר ואנרגטי שמביא תובנות חדשות. גם רואים אותם כסוג של שגרירים. אלו סטודנטים מובילים שמגיעים בהמשך לצמתים מרכזיים: בתי משפט, משרדים גדולים, לפרקליטות, לכהן כשופטים. בקליניקה הם נחשפים לחשיבה סביבתית. יש כאלה שמגיעים אלינו אחרי עשייה סביבתית אבל גם כאלה שלא הכירו את הנושא לפני כן. אין תחום שהחוק לא נוגע בו, ואנחנו מקווים שהחשיפה בזמן הקליניקה תוכל להשפיע על העבודה ועל ההחלטות שלהם כעורכי דין גם בעתיד. 
 

ד"ר (גאו') ערן צין, עו"ד

הקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בעלי החיים

הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

קרדיט תמונה: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב

רוצים לקבל חדשות מאיתנו במייל? הצטרפו לרשימת התפוצה של מיזם האקלים